ע"א 49142-05-15

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים בעקבות שיטפון שאירע בעיר נהריה בשנת 2010, שגרם לנזקים נרחבים לעסקים ולתושבים לאורך רחוב עירוני בשם שדרות הגעתון. הדיון נסוב סביב השאלה האם רשות ניקוז נהריה או עיריית נהריה אחראיות לנזקי השיטפונות. בית משפט קמא מצא כי ההצפה נבעה ממספר סיבות וכי שני המערערים התרשלו, ועל כן הטיל עליהם אחריות כלפי הצדדים הניזוקים, ביחד ולחוד. בנוסף, קבע בית המשפט כי כל מערער יישא במחצית הסכומים ששולמו לצדדים הניזוקים. שני המערערים ערערו על פסק דין זה. שופט הערעור הסכים עם ממצאיו של בית משפט קמא והמליץ לדחות את שני הערעורים. השופטת סקרה בהרחבה את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים ומצאה כי קביעתו של בית משפט קמא כי המבול נבע מריבוי סיבות היא עובדתית ועל כן ראויה להתערבות. גורמים אלה כללו אי ויסות זרימת המים לעיר, ממדי צינור ההובלה, גורמים סביבתיים וחיבור מערכת הניקוז העירונית למוליך הנחל. גם חוות דעת מומחים שהוגשו על ידי שני המערערים נבחנו ונשקלו, והשופט הסכים עם מסקנתו של בית משפט קמא כי לא ניתן לאמץ אף אחת מחוות הדעת במלואה. לאחר מכן עבר השופט לדון בסוגיית האחריות והרשלנות מצד רשות הניקוז והעירייה. היא מצאה כי רשות הניקוז לא פעלה באופן סביר בביצוע תכנית משנת 2005 שהייתה יכולה למנוע את השיטפון וכי הייתה רשלנות בהתנהלות העירייה בכך שלא הסירה מכשולים שהצרו את צינור ההובלה ולא נקטה אמצעים אחרים לשיפור הניקוז. השופטת הדגישה כי הסמכויות הנרחבות המוקנות לרשות הניקוז על פי חוק מרמזות על סטנדרט התנהגות גבוה הנדרש ממנה וכי שני המערערים לא נקטו בכל האמצעים הסבירים למניעת ההצפות. כן בחנה את משמעותו של פסק דין בעתירה מנהלית הקשורה למקרה ומצאה כי אין בו כדי להשפיע על המסקנה בדבר רשלנותם של שני המערערים. באשר להחלטתו של בית משפט קמא להטיל על שני המערערים אחריות כלפי הצדדים הניזוקים ביחד ולחוד, הסכימה השופטת כי זוהי דרך הפעולה הראויה במקרה בו קיים קושי לחלק את הנזק שנגרם על ידי כל צד. כן קיבלה את קביעתו של בית משפט קמא כי על כל מערער לשפות את האחר 50%-50% בגין הסכומים ששולמו לצדדים הניזוקים, נוכח חוסר היכולת להוכיח במדויק את חלוקת האחריות ואשמתם המוסרית השווה של שני המערערים. השופט התייחס לטענות נוספות שהעלו המערערים, ובהן הרלוונטיות של החלטות בית הדין למים בחיפה בהליכים נפרדים ועמדת רשויות התכנון, ומצא אותן חסרות שחר. היא סיימה את דבריה בציטוט דבריו של בית המשפט המחוזי בעתירה מנהלית קשורה, אשר מתחה ביקורת על המחלוקות המתמשכות בין שני המערערים ועל אי שיתוף הפעולה שלהם לטובת הציבור. לבסוף נדחו שני הערעורים, והוחלט כי כל צד יישא בהוצאותיו.