ע"א 160/55

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה להשבת צריף השייך למשיבה, ססיליה, שהוקם על קרקע שאינה שייכת לה. הצריף הושכר למערערים, איני פרהר, שסירבו להחזירו. השאלה העומדת על הפרק היא האם לבית המשפט המחוזי או לבית משפט השלום יש סמכות לדון במקרה זה, שכן הצריף אינו מחובר למקרקעין ולכן נחשב למטלטלין. פסק הדין דן בפרשנותם של דיני הגנת הדייר ובחריגתם מהדין הכללי, ומגיע למסקנה כי לבית המשפט המחוזי סמכות לדון במקרה זה. בית המשפט מוצא כי הצריף, אף שאינו קשור לקרקע, יכול להיחשב כ"בית" כמשמעותו בפקודת הגבלת שכר הדירה ולכן הוא מוגן על ידה. היא דנה גם בטענת המערערים כי הם זכאים להגנה מכוח חוק הגנת הדייר, אך דוחה אותה, שכן לא שילמו דמי שכירות במשך חודשים רבים. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לפנות את הצריף ולשלם לססיליה הוצאות משפט, כולל שכר טרחת עורך דין בסך 75 לירות.