ת"פ 32551-11-12

תקציר

הכרעת הדין דנה בתחולתו של תיקון מס' 113 לחוק העונשין, המדגיש את עקרון ההלימה בענישה, ומבטיח כי הוא יהיה מידתי לחומרת העבירה. השופט מסכם את הערכים החברתיים הנפגעים ממעשיו של הנאשם, לרבות איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, תוך הדגשת הצורך בענישה מרתיעה בעבירות אלימות. כמו כן מתוארת מידת ההפרה והנסיבות הסובבות את ביצוע העבירות, תוך התחשבות בנזק שנגרם, בנזק הפוטנציאלי ובעובדה שהנאשם היה האחראי הבלעדי לעבירות. השופט בוחן את מדיניות הענישה הנהוגה במקרים אלה ואת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, ומגיע למסקנה כי העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי בצו בית משפט משמעותי לבין 10 חודשי מאסר. לאחר מכן דן השופט באפשרות שלא להרשיע את הנאשם, השמורה למקרים חריגים שבהם התועלת גוברת על האינטרס הציבורי באכיפת החוק. במקרה זה, השופט משוכנע כי לנאשם סיכוי ממשי להשתקם, בהתחשב בגילו הצעיר, פוטנציאל שיקומי משמעותי והעובדה שלא חזר ופגע למעלה משלוש שנים. השופט מציין את התקדמותו הטיפולית של הנאשם ואת ההשפעה השלילית של הרשעה על שיקומו. באיזון בין האינטרס הציבורי בהרתעה לבין האינטרס האישי בשיקום, מחליט השופט לחרוג מהנורמה ולהימנע מהרשעת הנאשם כדין, למרות חומרת פשעיו. לבסוף, השופט דן בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, לרבות הנזק שעונש מאסר יגרום לנאשם בשל גילו ומצבו הבריאותי, קבלת אחריותו, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה ועברו הפלילי הנקי. בשקלול כל אלה, השופט מורה על ביטול הרשעתו של הנאשם ומטיל עונשים חלופיים, לרבות פיצוי כספי, התחייבות כספית, צו עבודות שירות למשך 150 שעות וזכות ערעור. גזר הדין נועד לאזן בין צדק לשיקום, לתת לנאשם הזדמנות לתיקון תוך העברת מסר של הרתעה לציבור.