על"ע 1631/06

תקציר

בתיק משמעתי שבו הייתה מעורבת לשכת עורכי הדין בתל אביב, הורשע עו"ד מ' על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי בעבירות של הלנת כספי לקוחות שלא כדין, הפרת נאמנות והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין. הוא גבה 16,000 ש"ח עבור לקוח אך לא העביר אותם, בטענה שהם קוזזו כנגד שכר טרחתו. בית הדין המשמעתי המחוזי הטיל השעיה של חמש שנים מלשכת עורכי הדין, מה שעורר ערעור. בית הדין המשמעתי הארצי זיכה אותו חלקית, לא מצא כוונה לעכב כספים שלא כדין והפחית את השעייתו לשמונה חודשים. עם זאת, ערעורים משני הצדדים הביאו את התיק לערכאה גבוהה יותר, תוך התמקדות בפרשנות כלל 40 לכללי לשכת עורכי הדין בשילוב עם סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, המאפשר לעכב כספי לקוחות אם מוגשת תביעה לשכר טרחה תוך שלושה חודשים מדרישת הלקוח, ומחייב להודיע על כך ללקוח בזמן סביר. נמצא כי לעו"ד מ' לא היה הסכם קיזוז פורמלי ולא הודיע על כך ללקוח בהקדם, ובכך מילא הן את היסודות הפיזיים והן את היסודות הנפשיים של העבירה. בית המשפט העליון החזיר את פסק הדין החמור יותר של בית הדין המשמעתי המחוזי, ופירש כי התנהגותו מצדיקה ענישה, אך ציין גורמים מקלים כמו גילו ובריאותו. לבסוף, הם התפשרו על תקופת השעיה של 30 חודשים עם תקופת השעיה על תנאי של שלוש שנים, תוך שמירה על הפסיקה הקודמת על הוצאות התיק. פסק הדין ניתן ב-27 בספטמבר 2006.