ב"ל 21601-12-22

תקציר

בית המשפט מצא כי התובע, שרברב בבית החולים זיו, הצליח להוכיח כי תנאי עבודתו כללו שהייה ממושכת בתנוחת כריעה. בעדותו של התובע, שהותירה רושם מהימן על השופטים, נכתב כי הוא עבד באופן שגרתי בין שעתיים לשש שעות ביום כשהוא נשען או כורע, תוך תנועות חוזרות ונשנות של ברכיו כנגד משטחים קשים. תנועות אלה נמשכו ברציפות בין חצי שעה לשעה. מסגרת זמן זו אושרה גם בהודעתו של התובע בפני חוקר הנתבעת. התובע עובד בבית חולים גדול עם מאות חדרים ומספר לא מבוטל של נקודות אינסטלציה, מה שמחייב אותו להסתובב בתדירות גבוהה כדי לטפל בנושאים שונים. בממוצע, הוא מתמודד עם 5 עד 15 תקלות אינסטלציה מדי יום, הכרוכות במשימות כמו החלפת ברזים ופתיחת סתימות בצנרת ביוב, הדורשות ממנו לא פעם לעבוד על ברכיו. השופטים שוכנעו כי תנועות חוזרות ונשנות אלה חרגו מתנועות גוף רגילות ונפלו תחת ההגדרה של מיקרוטראומה. בנוסף, תיאורו של התובע את מטלות היומיום שלו ואת הזמן שבילה על ברכיו עלה בקנה אחד עם תצהירו וחוזק בעדותו המהימנה. היעדרו של עד, מר סבאח, שהיה אמור לתמוך בגרסתו של התובע לאירועים, לא פגע במהימנות עדותו של התובע. השופטים ציינו כי מאמציו של התובע להביא עד זה ועקביות דבריו מעידים על עניינו בהצגת עדות אמת. לפיכך, קבע בית המשפט כי התובע הביא ראיות מספיקות להוכחת תשתית עובדתית למיקרוטראומה בדבר הליקוי הנטען בברכיו. לפיכך, ימונה מומחה רפואי שיקבע את הקשר הסיבתי בין בעיות הברכיים של התובע לבין תנאי עבודתו, כמפורט בפסק הדין. החלטה זו עולה בקנה אחד עם העקרונות שנקבעו בפסיקה קודמת, בפרט בנוגע לקביעת מיקרוטראומה.