ע"א 5585/01

תקציר

בערעור שהגישו עזבונם ואלמנתו של שמואל מנשה, שנהרג בתאונה, ביקשו לקבוע את זכאותם ל-25% מנזקיהם לפי סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי. השאלה המרכזית הייתה האם המערערים יכולים לתבוע אחוז זה למרות קבלת תגמולי המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) שהיו שווים או עולים על סכום הפיצוי. בית המשפט פירט תחילה את הרקע העובדתי, וציין כי מנשה מת כאשר הגשר קרס עליו בעת שנסע בשעות העבודה. עוד הובהר כי הרכב בו נהג מנשה הושכר על ידי מעסיקו. לדברי בית המשפט המחוזי, המעסיק שילם עבור השכרת הרכב והביטוח. הותוותה המסגרת הנורמטיבית לדיון, לרבות סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי, המקנה לנפגע זכות ל-25% מפיצוייו בנסיבות מסוימות. עם זאת, סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין מגביל זכות זו כאשר המעביד חייב בפיצויים. בית המשפט דן בתחולתם של סעיפים אלה במקרים של תאונות דרכים ותאונות עצמיות, והדגיש כי חובת המעסיק לבטח את הרכב ולשלם דמי ביטוח לאומי היא מכרעת. נבחן פסק הדין בעניין אלגריסי שעסק בסוגיות דומות. בית הדין הסכים עם פסק דין אלגריסי, שקבע כי במקרים של תאונה עצמית יש להחיל את הוראות סעיף 82(ג), הפוטרות את המעסיק מתביעות שיפוי של המל"ל. תפקידו של המעסיק להתיר את השימוש ברכב ולחייב בביטוח, לצד חובתו בתשלום דמי ביטוח לאומי, העמידו אותו מחוץ להגדרת "צד שלישי" האחראי לתשלום לנפגע. בית המשפט הגיע למסקנה כי הדמיון בין מעסיק שבבעלותו רכב לבין מי ששוכר אותו עולה על ההבדלים. בשני המקרים, המעסיק התיר לעובדו להשתמש ברכב לצורך עבודתו והיה אחראי לבטחו. חובת הביטוח ותשלום דמי הביטוח הלאומי על ידי המעביד הוציאה אותו מהקטגוריה של צד שלישי, תוך החלת סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין. לפיכך, המערערים לא היו זכאים ל-25% מנזקיהם, וערעורם נדחה. השופטת ריבלין, אף שהסכימה, ציינה את עמדתה המנוגדת הקודמת, אך כעת העדיפה את המבחן שהציעה המשנה לנשיאה אור בשל בהירותו.