ת"א 1282/09

תקציר

הערעור הוא על החלטת בית משפט השלום בירושלים, אשר אפשרה למשיבים (הנתבעים) להתגונן בהליך פסק דין מקוצר שהגישה המערערת (התובעת) להשבת תמורה כספית בגין חלקו של המערער במקרקעין שנמכרו למשיבים. התובע טען כי היה על הרשם לדחות את בקשת המשיבים או לכל הפחות להכריע בה לאחר שהתיר לו לעיין במצהירים וחייב את המשיבים לשלם את מלוא סכום התביעה כתנאי למתן רשות להתגונן. התביעה מבוססת על הסכם בין הצדדים לפיו רכשו הנתבעים את חלקו של התובע במקרקעין. הנתבעים טענו כי הוטעו בכל הנוגע לזכויותיו של התובע במקרקעין ולפיצויים שקיבל מעיריית ירושלים. עוד טענו כי אכיפת ההסכם אינה צודקת. הרשם אישר את הבקשה מבלי לחקור את המצהירים, וקבע כי טענת ההגנה של הנאשמים אינה מופרכת. התובע ערער וטען כי ההגנה מופרכת וכי היה על הרשם לאפשר את חקירת המצהירים. בית המשפט מצא כי הנטל המוטל על הנתבעים בתביעת פסק דין מקוצר הוא קל, וטענותיהם, אף שהיו קלושות, לא היו הגנות בד. לפיכך, יש לאפשר את בקשתם לחופשה כדי להתגונן, בכפוף לתנאים מסוימים. בית המשפט הורה לנתבעים להפקיד 1,200,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית כתנאי לאישור, ושמר על זכותו של התובע לעתור להגדלת סכום זה ככל שההליכים יימשכו. הערעור התקבל בחלקו, והוצאות ההליך היו אמורות להישקל בהליך העיקרי.