ת"פ 1333/08

תקציר

אין חולק כי המתלוננת חייבת כספים לאחיו של הנאשם בגין עבודות הדפוס. הנאשם הגיע למשרדו של המתלונן על מנת לגבות את החוב, וכאן שונות שתי גרסאותיו. המתלוננת מסרה תיאור ברור, עקבי והגיוני של האירוע, והעידה על שיחה מאיימת עם הנאשם. לטענת המתלוננת, הנאשם דרש ממנה להחזיר לו תחילה לפני נושים אחרים, דבר שאינו חוקי בהליך הפירוק. עוד ציינה כי הוא איים עליה ועל בתה והשיחה הייתה מאיימת. מנגד, הנאשם מסר גרסה פסולה, בה טען כי הוא רק מנסה לסייע לאחיו לגבות את החוב והציע לסייע למתלונן להחזיר את הכסף. הוא הכחיש את האיומים וציין כי האווירה במהלך הביקור במשרד הייתה ידידותית. בית המשפט מצא את גרסתה של המתלוננת לאירועים אמינה יותר והרשיע את הנאשם בעבירת האיומים. זאת, בעיקר בשל העובדה שעדותה של המתלוננת הייתה משכנעת, קוהרנטית ותאמה את העובדות, בעוד שטענות ההגנה נחשבו ריקות מתוכן ועדותו של הנאשם לא הייתה אמינה. פסק הדין ניתן על סמך הראיות שהוצגו, ומבחן האדם הסביר הגיע למסקנה כי האיום על המתלונן היה ממשי וחמור.