ת"פ 56726-10-13

תקציר

הנאשמים, נאשם מס' 1 ונאשם מס' 2, הואשמו בתקיפה ובאיומים כלפי המתלוננת. האירוע המדובר התרחש בין המתלוננת לבין הנאשמים, שהם דודיה, בנוגע לחזרתן של המתלוננת וסבתה לבית בשעה מאוחרת. המתלוננת טענה כי נאשם 2 הניח את ידו על פיה, תפס בצווארה, היכה אותה באגרופים ברגלה וצעק עליה, בעוד נאשם 1 החזיק כרית על פניה ואמר לה למות. הנאשמים סתרו זה את זה ואת עדי ההגנה בנושאים מהותיים, ונתנו הסברים לא משכנעים לגרסותיהם המתפתחות לאירועים. בית המשפט מצא את עדותה של המתלוננת במשטרה, שהוקלטה ללא ידיעתה, כראיה אותנטית, והגיע למסקנה כי גרסאותיה שנמסרו במהלך החקירה המוקלטת הן האמיתיות. בית המשפט העדיף את דברי המתלוננת במשטרה על פני עדותה בבית המשפט, שהייתה לקונית, מפחידה ונועדה לזכות את הנאשם. בתוך כך, נמצא כי גרסאות הנאשמים חסרות אמינות וסותרות זו את זו ואת עדי ההגנה בנושאים מהותיים. בית המשפט גם בחן ודחה את טענות הנאשמים למחדלי חקירה, וציין כי ההגנה לא ביקשה זימון עדים רלוונטיים. נקבע כי כשלים אלה לא השפיעו על תוצאת ההליך ולא עוררו ספק. בכך הרשיע בית המשפט את הנאשמים בעבירות של תקיפה ואיומים המיוחסים להם בכתב האישום, למרות טינתה לכאורה של המתלוננת כלפי נאשם מס' 2 ועניינה להשמיץ אותו.