ת"א 1321-04-20

תקציר

השופט דחה את תביעת התובע בשל הגנת התיישנות, וקבע כי התביעה לסעד הצהרתי בדבר זכויות במקרקעין הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות. השופטת הדגישה כי לתובע הייתה סמכות לבקש סעד הצהרתי מאז הסכמי 1977, אך הוא השתהה בכך באופן בלתי סביר. זאת ועוד, השופט מצא כי זכויותיו הנטענות של התובע במקרקעין מעולם לא נרשמו וכי הוא ויתר על זכויותיו, כפי שמעידות התנהלותו והתבטאויותיו לאורך השנים. התובע לא הציג ראיות משכנעות לכך שזכויותיו נמחקו או שהוא שילם עבור הרכישה בעצמו. השופט דחה גם את טענת הזיוף וציין כי השיהוי הרב בהגשת התביעה גרם לנזק ראייתי משמעותי. בשל השיהוי של התובע, יחד עם הרעה בעמדת הנתבעים ויכולתם להוכיח את טענותיהם, פסק השופט לטובת הנתבעים והורה לתובע לכסות את הוצאותיהם ושכר טרחת עורך דינם.