מ"ח 8618/11

תקציר

המבקשים, ישראל פרי והארגון ליישום האמנה לביטחון סוציאלי, הורשעו בשורה של עבירות, בהן גניבה בידי גורם מוסמך, ונגזרו עליהם 10 שנות מאסר וקנס משמעותי. ההרשעה מתייחסת למזימה שבה ניצל פרי הסכם ביטוח לאומי בין ישראל למערב גרמניה. ארגונו של פרי הציע לישראלים סיוע בהצטרפות לתוכנית הפנסיה הגרמנית, תוך דרישה לתשלום חד פעמי של פרמיות עבר. הלקוחות חויבו בעמלות שונות, כולל פרמיות ביטוח חיים, והיתרה הועברה לחשבונותיהם. אלא שפרי הסיט את דמי הביטוח לכיסו במקום לחברת ביטוח. בית המשפט המחוזי הרשיע את פרי בגניבה, ובית המשפט העליון אישר את ההחלטה. בעקבות זאת עתר פרי לקיום דיונים נוספים, אשר ניתנו לדון בעבירת הגניבה בידי אדם מוסמך. ההרכב המורחב של בית המשפט העליון קבע כללים מנחים לעבירה זו, אך לא שינה את פסקי הדין של בתי המשפט הקודמים. כעת, פרי מבקש משפט חוזר, בטענה כי ההגדרה של גניבה על ידי אדם מוסמך השתנתה, ויש לאפשר לו להציג ראיות נוספות. הראיות החדשות מתמקדות בהפרש בין דמי הביטוח הנגבים לבין הסכומים שנגבו בפועל, וטוענות כי הם נמוכים משמעותית מתעריף השוק. כך, טוען פרי, לא מתקיים יסוד הפגיעה באינטרס הקנייני של הלקוחות. בית המשפט דוחה את טענותיו של פרי וקובע כי הראיות שהוצגו אינן משנות את התוצאה. היא מדגישה כי עבירת הגניבה מוכחת כל אימת שפרי גזל כספים מלקוח יחיד, וגביית חסר מלקוח אחד אינה שוללת גביית יתר מלקוח אחר. עוד מציין בית המשפט כי מעשיו של פרי פגעו באינטרסים הקנייניים של הלקוחות, שכן הסכומים שהיו אמורים לקבל פחתו. לבסוף, בית המשפט מגיע למסקנה כי אין עיוות דין, והמבקשים ביצעו גניבה על ידי אדם מוסמך גם תחת ההגדרה החדשה. לפיכך, הבקשה למשפט חוזר נדחית.