בג"צ 27/62

תקציר

המקרה העומד בפני בית המשפט הוא ערעור על סירובה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של תל אביב-יפו (הוועדה המקומית) לדון בבקשה להוספת מרפסות לדירות בבית משותף ברחוב בני משה 9, תל אביב. הסירוב התבסס על כך שהבקשה לא נחתמה על ידי כל בעלי הדירות, כנדרש בחוק. המבקשים טענו כי יש להכיר בנציג הבית המשותף כנציג תקף של כלל בעלי הדירות בעניין זה. המשיבים טענו כי בניית מרפסות תפגע ברכוש המשותף ולכן חייבה חתימות של כל בעלי הדירות. בית המשפט מצא כי טענות המשיבים אינן עקביות וכי תפקידם לדון בענייני בנייה ותכנון בלבד. הוועדה המקומית אינה מוסמכת להחליט על הזכויות והחובות ההדדיות של בעלי הנכסים או על פגיעה אפשרית בהם. במקרה זה, אין לתלות את שיקולי הוועדה בבקשה בחתימת כל בעלי הדירות שכן הבית המשותף הוא מוסד ייחודי, ולנציג הבית יש סמכות לפעול בשם כל בעלי הדירות בעניינים הקשורים לניהול הבית המשותף. בית המשפט אמנם הכיר בכך שהבנייה עלולה לגרום נזק לרכוש המשותף, אך קבע כי אל לוועדה המקומית למנוע פגיעה אפשרית בזכויותיהם של אחרים. במקום זאת, על הוועדה להתמקד בהבטחת ציות לחוקים ולהליכי התכנון הרלוונטיים. בית המשפט הגיע למסקנה כי נציג הבית מוסמך לייצג את הבית המשותף כולו בעניין זה והורה לוועדה המקומית לדון בבקשה על סמך חתימת הנציג. בנוסף, נדרשה הוועדה לשלם את הוצאות המבקשים.