תא"מ 23076-05-12

תקציר

התיק סובב סביב כספים שנתן התובע לנתבע במהלך מערכת יחסים רומנטית קצרה, כאשר התובע דורש את החזרת הכספים לאחר הפירוק, והנתבע מסרב. המחלוקת תלויה בשאלה האם הכסף היה הלוואה או מתנה. בית המשפט מוצא כי מערכת היחסים בין הצדדים, אף שלא הייתה ידועה בציבור, הוכיחה דאגה הדדית ואחריות. משכך, נטל ההוכחה מוטל על התובע להוכיח כי הכסף היה הלוואה ולא מתנה, ואין די בראיות שהוצגו כדי לתמוך בטענתו. עדותו של התובע עצמו ותדפיסי הבנק שמסר אינם מצביעים על כך שהכסף היה הלוואה, ועדותו של חברם המשותף של בני הזוג נמצאה בלתי אמינה. מנגד, עדותה של הנתבעת נחשבת אמינה, ובית המשפט מקבל את טענתה כי הכסף היה מתנה. לפיכך, תביעתה של התובעת נדחית ברובה, למעט סכום שאינו שנוי במחלוקת בסך 2,952 ₪ שהנתבעת הודתה שהיא חייבת ועליה להחזיר, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. שני הצדדים אחראים להוצאותיהם המשפטיות, ובקשת התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות משפט נדחית. פסק הדין מעודד יישוב מקרים כאלה באופן פרטי, אך מכיוון שזה לא קרה, בית המשפט נאלץ להתערב ולסווג את הכספים כמתנה.