ע"א 3086/22

תקציר

פסק הדין של בית המשפט עוסק בשאלה האם תקנת השוק לפי סעיף 34א לחוק המכר מחייבת השבחה של נכס מקרקעין באמצעות רישום על שם הרוכש בטאבו. תחילה, בית המשפט בוחן את תום הלב של שחר, ומדגיש כי נטל ההוכחה לתום לב מוטל בדרך כלל על הקונה. עם זאת, בית המשפט קובע כי שחר לא מילא דרישה זו שכן לא העיד, ולא ניתן לייחס לו תום לב רק בשל חפותם של שותפיו בעסקה. בית המשפט מדגיש כי בעוד שהמערערים נחשבו בתחילה חפים מפשע, תום ליבם נפסק מרגע שנודע להם על התרמית טרם רישום הנכס. שאלת הליבה היא באיזה שלב חלה תקנת השוק לפי סעיף 34א – האם זה בהשלמת המכירה או לאחר הרישום. פסק הדין מבהיר כי תקנת השוק, שהיא חלק ממשפחת חוקים המאזנת בין זכויות הבעלים לבין צרכי הסחר, מחייבת חלת רישום במקרקעין. זה עולה בקנה אחד עם תקנות שוק דומות ברחבי העולם ומבטיח הגנה מפני הונאה על ידי אימות הבעלות החוקית של הנכס. דרישת רישום זו עולה בקנה אחד עם הדגש ששם החוק הישראלי על ביצור זכויות קניין, במיוחד במקרקעין בשל ערכם ומאפייניהם הייחודיים. בית המשפט מבחין בין סעיף 34א לסעיף 10 לחוק המקרקעין, ומציין כי האחרון מחייב הסתמכות על המרשם, ואילו סעיף 34א מתמקד בהבטחת הליכי הוצאה לפועל יעילים. מסקנתה היא כי תקנת השוק בסעיף 34א דורשת שלמות קניין באמצעות רישום, ודרישה זו נותרת בעינה עד להשלמת שלב הרישום. בנוסף, בית המשפט מכיר בכך שהמחוקק עשוי לבחון מנגנונים כמו שיפוי לבעלים המקוריים שהושפעו ממכירות כאלה. בסופו של דבר, בית המשפט קובע כי ללא רישום, המערערים אינם יכולים להתגבר על זכויות הקניין של הבעלים המקורי, וכתוצאה מכך נדחה הערעור.