פר"ק 14785-05-18

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה להמשך הליכים משפטיים נגד חברה בהליך חדלות פירעון. על בית המשפט להחליט האם להיעתר לבקשה או לקיים את עיכוב ההליכים הכללי נגד חברות חדלות פירעון כמפורט בסעיף 267 לפקודת החברות. השופט פותח בהתוויית המסגרת החקיקתית המסדירה את התיק, הכוללת את פקודת החברות, חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי והוראות רלוונטיות בפקודת פשיטת הרגל. מטרת עיכוב הליכים משפטיים נגד חברות חדלות פירעון היא להבטיח שוויון בין הנושים, לאפשר אפשרות לשיקום חברות ולייעל את ניהול התביעות. בדרך כלל, רק נושים מובטחים או כאלה שיש להם תביעות לא כספיות פטורים מהאיחור. לאחר מכן פונה השופט לפסיקה בנושא, ומדגיש כי סטיות מהכלל הן נדירות וחריגות. עם זאת, סטיות כאלה עשויות להיעשות, בין היתר, למען הצדק, למען ההגינות הפרוצדורלית, או כאשר נדרשת הבהרה עצמאית של התביעה. במקרה הספציפי ביקשו המבקשים סעד הצהרתי, שיפוי ופיצוי מחברה עמה חתמו על הסכם. השופט מקבל את הבקשה ומאפשר למבקשים להמשיך בתביעה האזרחית נגד החברה. החלטה זו מוצדקת בשל אופיים של הסעדים המבוקשים, אותם לא יכול להעניק מפרק, והעוול הפוטנציאלי שייגרם למבקשים אם התביעה תידחה, החושף אותם לתביעות מצד דיירים ומונע מהם לנהל את תביעותיהם נגד החברה. יתרה מכך, השופטת מקבלת את הטענה כי מדובר בסכסוך מורכב שמוטב להתנהל מחוץ להליכי חדלות הפירעון. השופט מתווה מספר תנאים להמשך התביעה. ראשית, החברה רשאית להתגונן רק מפני תביעות הסעד ההצהרתי. המפרק אינו מחויב לממן את הגנת החברה, ועל המבקשים לשאת בעלויות של כל בקשה לגילוי מסמכים. כמו כן, ניתן להחריג את המפרק מניהול ההגנה של החברה. לבסוף, המפרק שומר לעצמו את הזכות לקבל מידע על התקדמות התביעה האזרחית. פסק הדין מאפשר אפוא למבקשים להמשיך בתביעתם האזרחית נגד החברה, בכפוף לתנאים אלה, תוך סטייה חלקית מהכלל של עיכוב הליכים נגד חברות חדלות פירעון.