ע"א 18019-07-15

תקציר

המשיב טען כי יש לקיים את פסק דינו של בית משפט קמא, שכן טענות המערערת למקרקעין אינן מבוססות ותיאורטיות, מה גם שהנכס כבר פונה ונהרס. הסכם הרכישה, לפיו טענה המערערת לזכויות במקרקעין, נחתם עם פולש וקבע כי הזכויות המועברות מוגבלות לחזקה בלבד. המשיב גם הפריך את טענות המערערת בדבר היתר לתפוס את הקרקע, במפורש או מכללא, וציין כי עסקיה של המערערת נסגרו בשנת 2011 וכל היתר פקע. המשיב הוסיף וטען, כי למערער לא ניתן היתר לתפוס את הקרקע על ידי הרשויות הרלוונטיות וכי השתהות הרשויות בפינויו שלא כדין אינה מהווה היתר. באשר לבקשת המערער לזמן עדים, טען המשיב כי מדובר בניסיון להתמהמה וכי העדים אינם רלוונטיים. בית המשפט בחן את פסק דינו של בית משפט קמא ומצא כי המערערת לא הצליחה להוכיח זכות כלשהי במקרקעין. בית המשפט קיבל גם את טענת המשיב כי מאחר שהמערערת פינתה את הקרקע והנכס נהרס, שאלת הפינוי עומדת כעת על הפרק. בית המשפט הסכים עם המשיב כי בקשת המערער לזמן עדים היא ניסיון שיהוי, אך הגיע למסקנה כי היה מקום לאפשר למערער להציג ראיות מסוימות הנוגעות למעמדו ולהתנהלות הרשויות בעבר בכל הנוגע לפיצוי בגין פינוי. עם זאת, מאחר שהנכס פונה ונהרס, ולאור הצעת המשיב, החליט בית המשפט כי יש ליישב את סוגיית מעמדה של המערערת כרשות מכללא ואת יתר המחלוקות הכספיות בין הצדדים במסגרת הדיון בתביעות כספיות בת"א 65664-12-14. לפיכך התקבל הערעור באופן חלקי, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו. בנוסף, הורה בית המשפט על החזר כל ההוצאות ששולמו על ידי המערער בבית המשפט קמא.