ע"א 3953/93

תקציר

פסק הדין עוסק בצוואה שהותירה אחריה אם המתכוונת לחלק את עיזבונה באופן שונה מהחלוקה המשפטית הרגילה, באופן המקנה לכל אחד משלושת ילדיה חלק נפרד. ביצוע הצוואה מותנה בכך שהילדים יוותרו על חלקם מהירושה של אביהם המנוח. המערער, אחד הבנים, סירב לוותר על חלקו וטען כי סירוב זה מבטל את הצוואה כולה משום שלא ניתן לבצעה. בית המשפט המחוזי דחה את התנגדותו של הבן ללא נימוק, מה שהוביל לערעורו. בית המשפט העליון קבע כי הוראות הצוואה ניתנות לביצוע אך תלויות בתנאי הוויתור, שהוא לגיטימי ואפשרי. מכיוון שהצוואה אינה מפרטת את ההשלכות של סירוב, על בית המשפט לפרש אותה על פי חוות דעתו של המצווה, שלא נראה כי היא מדירה את המערער מהירושה. במקום זאת, חלקה של האם בעיזבון יעבור לשלושת יורשיה על פי החוק. בית המשפט ציטט גם מקורות משפטיים התומכים בירושה על פי דין במקרה של צוואה שסוכלה. יתר על כן, השופטים העדיפו פרשנות "משוערת" של הצוואה על פני ביטולה, תוך חתירה להגשמת כוונת המצווה. עם זאת, במקרה זה, ביצוע "משוער" לא ישיג את מטרת הצוואה של מניות נפרדות לכל יורש. לפיכך קבע בית המשפט העליון כי הוראות הצוואה קשורות זו בזו וכי המצווה לא היה מעוניין בביצוען באופן חלקי. לפיכך, הם הכריזו על סעיפים 5 ו-6 לצוואה כבטלים, והנכסים הנזכרים בסעיפים אלה יעברו בירושה על פי החוק. השופטת טל, יחד עם השופטים שטרסברג-כהן וטירקל, הסכימו עם פסק דין זה.