ע"פ 402/75

תקציר

במקרה זה נמצא המערער, מורה במקצועו, אחראי פלילית לרצח פזיז של תלמיד שטבע במהלך טיול בית ספר לכנרת. בית משפט השלום הרשיע אותה על סמך סעיפים 218 ו-23 לפקודת חוק העונשין, וקבע כי היא לא מילאה את חובת הזהירות שלה, בדומה לחובת הורה, בהשגחה על קטינים. המערערת התרשלה בהקפדה על אמצעי בטיחות, התעלמה מסימני סכנה כגון רוחות חזקות ואזהרת מציל, ולא קיימה השגחה צמודה במהלך טיול השיט של התלמידים. למרות שחלק מקבוצות התלמידים לא היו מאורגנות כראוי, עם קטינים לא מאומנים שהפליגו מעבר למרחקים בטוחים, המורה לא פעל למניעת התנהגויות מסוכנות או להבטחת חזרתם בבטחה. המעשה הרשלני של התלמיד בשחייה ללא אפוד הצלה לא ניתק את הקשר הסיבתי משום שהתנהגויות כאלה היו צפויות. בית המשפט המחוזי אישר את הרשעתה, והדגיש את כישלונה למנוע מהתלמידים להיכנס למצבים מסוכנים ולפקח עליהם ביעילות. בית המשפט העליון אישר זאת, חזר והדגיש את חשיבות הצפיות בקביעת אחריות ודחה טענות בדבר מעשה מתערב השובר את שרשרת הסיבתיות. ציפייתה של המערערת הייתה צפויה באופן סביר בשל אופי הסיכונים הכרוכים בכך, ומעשיה או היעדרם תרמו באופן משמעותי לתוצאה הטרגית. לפיכך, הערעור נדחה.