בג"צ 554/05

תקציר

במקרה דנן, דן השופט א' רובינשטיין בפרשנותו של סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, שעניינו הגנות על עובדות העוברות טיפולי פוריות. השופטת חיות סבורה כי איסור הפיטורים אינו מוחלט וחל רק על תקופות היעדרות עקב טיפול, תוך שמירה על האיזון בין זכויות העובדים לבין זכויות המעביד. השופט לוי, לעומת זאת, טוען כי כל הליך טיפולי הפוריות ראוי להגנה, גם ללא היעדרות מהעבודה, כל עוד הוא פוגע ביכולתה המקצועית של העובדת. עם זאת, שני השופטים מסכימים כי במקרה ספציפי זה הוכיח המעסיק כי הפיטורים נבעו מביצועים ירודים ולא מטיפולי פוריות. רובינשטיין מתעמק במשמעות התרבותית וההיסטורית של הפריון וההורות, תוך התייחסות למסורת היהודית ולמאמצי העבר להתמודד עם שוויון מגדרי בדיני העבודה. רובינשטיין תומך בהרחבת ההגנה על טיפולי פוריות תוך הכרה בהגנת יתר אפשרית שעלולה להשפיע לרעה על הזדמנויות התעסוקה של נשים. הוא מציע לפרש את סעיף 9(ה) כמגן על שינויים משמעותיים בתנאי העבודה עקב טיפולים, בתנאי שהמעסיק הודיע על כך במועד. רובינשטיין מדגיש את נחיצותה של חקיקה שתגן על העובדים מפני אפליה ותבטיח יחס הוגן. בסופו של דבר, הוא מסכים כי הפיטורים צריכים להיבחן על ידי הגורם המוסמך בשל הגנות משפטיות, בהתאם לגישתה של השופטת חיות. קיימת הסכמה כי העותר צריך לקבל הגנה לפי סעיף 9(ה), המחייב את הפיטורים להישקל מחדש על ידי שר התמ"ת. רובינשטיין מדגיש את החשיבות של מניעת שרירותיות בהחלטות מינהליות, במיוחד בשירות משטרתי או צבאי, ומגיע למסקנה כי לא נמצא פגם פרוצדורלי בשימוע של העותר. התיק הוכרע ברוב קולות שאישר את פסק דינה של השופטת חיות.