ע"א 743/81

תקציר

השאלה במקרה דנן הייתה האם עיקול זמני על מקרקעין, שבבעלות המשיבה מס' 1 והוטל על ידי המערערת, יכול למנוע מבעל הקרקע לרשום משכנתא על הנכס לטובת צד שלישי. המערערת ביקשה וקיבלה עיקול זמני על דירת המשיב תוך כדי הגשת תביעה לפסק דין מקוצר בבית משפט השלום. הודעה על העיקול נשלחה למשיב מס' 2, רשם המקרקעין, אשר רשם אותו בפנקסי המקרקעין. זמן קצר לאחר מכן ניסתה המשיבה מס' 1 לרשום משכנתא על הדירה אך נדחתה על ידי הרשם בטענה שהעיקול הזמני מונע זאת. העניין הגיע עד לבית המשפט העליון, אשר פסק לטובת המערער. בית המשפט העליון קבע, כי תכליתו של עיקול זמני לפי תקנה 238 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963, היא להבטיח את מימוש זכויותיו של התובע באמצעות ייעוד רכושו של הנתבע לביצוע פסק דין. עיקול זמני, כצורת הוצאה לפועל שקדמה לפסק הדין, חל הן על מטלטלין והן על מקרקעין. יתר על כן, עיקול על מקרקעין, אף שאינו טעון רישום, הגביל את זכויות הבעלים בתקופת העיקול, לרבות היכולת למכור או למשכן את הנכס. הגבלה זו נבעה מצו העיקול ורישומו בפנקסי המקרקעין, אשר שימש כהודעה על עיקול הנכס. בנוסף, סעיף 3(ב) לחוק המשכון הרחיב את ההגבלות על העברת בעלות כך שיכללו גם שעבוד הנכס כמשכנתה. לפיכך, שלילת רישום המשכנתא על ידי הרשם הייתה כדין, ובית המשפט העליון הורה על השבת החלטתו המקורית של בית משפט השלום. כן חויבה המשיבה מס' 1 בכיסוי שכר טרחת עורך הדין של המערערת והמשיבה מס' 2, כאשר כל אחת מהן קיבלה 300,000 ₪.