ע"א 35868-09-13

תקציר

פסק הדין הופך החלטה של ערכאה נמוכה יותר בתיק ארוך שנים של ניהול קרקעות פרטיות בבעלות מספר גורמים, כולל מינהל מקרקעי ישראל. השאלה המרכזית היא האם המנהלים, שמונו על ידי בית המשפט בשנת 1979 לנהל את הקרקע, המשיכו לכהן כמנהלים לאחר הסכם פשרה משנת 1989 וזכאים לתגמול נוסף בגין מעשיהם. פסק הדין מצביע על מספר מחלוקות עובדתיות הטעונות בירור, אשר לא זכו להתייחסות מספקת מצד בית משפט קמא. ראשית, קיימת מחלוקת האם המנהלים המשיכו לנהל את הקרקע לאחר הסכם 1989, ואם כן, האם עשו זאת בשם כלל בעלי הקרקע, לרבות המינהל. בית משפט קמא לא בחן סוגיה זו כראוי, ולא הוצגו בפניו ראיות רלוונטיות. שנית, היקף העבודה שביצעה חברת יהל, שנשכרה על ידי המינהל לקידום שינוי ייעוד הקרקע, טעונה בירור. ייתכן שפעילותם של יהל והמינהל תרמה תרומה משמעותית להשבחת הקרקע, דבר שישפיע על זכאותם של המנהלים לשכר טרחה כלשהו ועל סכומו. בנוסף, צוין בפסק הדין כי למשיבים, לרבות המינהל והבעלים הפרטיים יודקובסקי, לא ניתנה הזדמנות נאותה להציג את ראיותיהם ולקבל את יומם בבית המשפט. בקשות ראייתיות חשובות שהגישו המשיבים נותרו ללא מענה על ידי בית משפט קמא, אשר הכריע בתיק על סמך ראיות חלקיות. פסק הדין מדגיש כי המחלוקות הקשות בתיק זה, ובפרט בנוגע למעמדם של המנהלים ולתוקף מינויים, מחייבות בירור עובדתי יסודי ושמיעת ראיות. בעוד שהמנהלים נתנו את הסכמתם העקרונית להיחקר, פסק הדין אינו קובע כלל כללי לחקירת מנהלים שמונו על ידי בית המשפט. לבסוף, המשמעות הכלכלית העצומה של התיק, המוערכת ביותר מ-100 מיליון שקלים, מצדיקה עוד יותר את הצורך בחקירה עובדתית מקיפה. פסק הדין מבטל את החלטת בית משפט קמא ומחזיר את התיק לדיון הוכחות מלא, תוך השארת קביעת זכאותם של המנהלים לשכר ועל החלטתו החדשה והמפורטת של בית משפט קמא. החלטה זו מתקבלת ללא עלויות, והפיקדונות שבוצעו על ידי כל אחד מהצדדים יוחזרו.