ת"א 10033-11-17

תקציר

פסק הדין דן בתחולתה של פקודת ביזיון בית המשפט במקרה זה. השופט מדגיש כי הליכים לפי הפקודה הם אמצעי קיצוני, המתאים רק לאחר שמוצו דרכי אכיפה אחרות, ורק כאשר פסק הדין ברור וחד משמעי. מאחר שהמבקש לא פנה לבית המשפט מיד לאחר מתן פסק הדין, הבקשה הנוכחית לביזיון בית המשפט אינה ראויה, מה גם שנסיבות המבקש השתנו; הם בעלי מחצית הזכויות בדירה אחרת. עוד מציינת השופטת כי תכליתן של סנקציות לפי הפקודה היא אכיפה ולא ענישה, ולא ניתן לאכוף בהליכים אלה את מחדלו של המשיב בביצוע חובות מותנות או טעונות פרשנות. באשר לטענה כי המשיב לא מילא את חובתו לבצע תיקונים בדירה, פוסק השופט לטובת המבקש, ומציין כי חובה זו ברורה וחד משמעית. עם זאת, בהתחשב בכך שהמשיבה היא חברת דיור ציבורי ממשלתית, השופט אינו מטיל את הסנקציה הרגילה של מאסר או קנסות. תחת זאת, נצטווה המשיב להתחיל ולהשלים את התיקונים הנדרשים עד למועד שנקבע. כן נדרש המשיב לשאת בשכר טרחת עורך דינו של המבקש ובהוצאותיו, בסך 4,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, נכון למועד פסק הדין.