ב"ל 62386-06-21

תקציר

בית המשפט קבע כי התובע, בעל עסק עצמאי, לא הביא ראיות מספיקות כדי להוכיח כי אוטם שריר הלב שלו נגרם כתוצאה מ"תאונה" במהלך העבודה, כהגדרתו על ידי המוסד לביטוח לאומי. לגופו של עניין, התובע לא עמד בנטל ההוכחה כי ביום 28.5.2020 התרחש אירוע חריג בעבודה, אשר גרם ללחץ נפשי שהוביל לפציעתו. השופט מצא חוסר קוהרנטיות בעדויות התובע והעד באשר למועד ואופי האירוע הנטען והטיל ספק במהימנותן. התכתבות הוואטסאפ בין התובע ללקוחו הצביעה על חריגה קלה ממערכת היחסים השגרתית ביניהם ולא היוותה אירוע חריג או גירוי רגשי עז. זאת ועוד, התנהגותו של התובע בעקבות האירוע הנטען, לרבות פניותיו למרפאה ולבית החולים, לא תמכה בטענתו בדבר אירוע עבודה חריג. האישורים הרפואיים גם לא ביססו את טענת התובע כי תסמיניו החלו ביום 28.5.2020, שכן הם הצביעו על תחילת הכאב ביום 31.5.2020. ככלל, הגיעה השופטת למסקנה כי לא הייתה כל חריגה משגרת עבודתו של התובע וכי טענתו בדבר ניסיון לבנות מציאות עובדתית שתתאים לאירוע הרפואי אינה משכנעת. מאחר שהשופט לא פקפק בהיבטים הרפואיים של המקרה, לא היה צורך להפנותו למומחה רפואי. לפיכך, התביעה נדחתה, ללא צו להוצאות, והתובעת שומרת לעצמה את הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.