ת"א 53610-06-23

תקציר

ניתוח זה מתייחס לשני ערעורים אזרחיים: **ע"א 53088-03-22 (מקס נ' גור)** ו*ע"א 53610-06-23 (גור נ' מקס)**. **חלק א': ע"א 53088-03-22 – מקס נ' גור** **העיקרון המשפטי: ביטול ערבות וחבות לחובות עתידיים** הסוגיה המשפטית המרכזית בערעור זה נסובה סביב תוקפה של הודעת ביטול ערבות והשפעתה על אחריות הערב לחובות שנוצרו לאחר מועד הביטול. * **עובדות:** גור חתמה על ערבות קבועה בסך 400,000 ₪ עם מקס (לאומי קארד לשעבר בע"מ) ב-26 ביוני 2018. גור טען כי שלח הודעת ביטול ביום 27.11.2018, שתיכנס לתוקף החל מיום 30.12.2018. מקס הכחיש שקיבל הודעת ביטול אותנטית, וטען שמדובר במסמך לא אותנטי שהופק רטרואקטיבית. * **קביעת בית המשפט בעניין הביטול:** בית המשפט מצא את טענת הביטול של גור אמינה ונתמכת בראיות. ראיות אלה כללו: * מכתב ברור וחד משמעי מעורך דינו של גור, מיום 27.11.2018, המודיע על ביטול צפוי של הערבות החל מיום 30.12.2018. * התכתבות וואטסאפ בין גור לבין מיטל גלעד, מנהלת החשבון של מקס, בתאריך 27.11.2018. התכתבות זו כללה גרסה סרוקה של מכתב הביטול והפנייה של מקס לאחר מכן המבקשת תעודות זהות של גור ודירקטורים אחרים, המציינת קבלה ואישור של הודעת הביטול. * עדותו של גור טענה בעקביות כי הודעת הביטול נשלחה באמצעות הוואטסאפ, שהייתה דרך התקשורת המקובלת עם מקס. * התנהלותו של מקס עצמו, באמצעות מיטל גלעד, בניסיון להשיג ערבויות משותפיו החדשים של גור לאחר קבלת הודעת הביטול, תמכה עוד יותר בגרסתו של גור. * **חידוש משפטי/תחולת החוק:** בית המשפט החיל את סעיף 15(א) לחוק הערבות, התשכ"ז-1967, שעניינו ביטול ערבות להתחייבויות עתידיות. הוראה זו נחשבת "משכנעת" ולא ניתן לעקוף אותה חוזית. * **נקודה משפטית מרכזית:** ערב יכול לבטל את ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה, כל עוד לא היה חוב לחייב העיקרי בעת הביטול. הביטול תקף רק עבור התחייבויות עתידיות. * **הבחנה:** בית המשפט הבחין בין אחריות ערב לחובות קיימים (כאשר ביטול עשוי לדרוש הסכמת נושים) לבין חובות עתידיים (כאשר הוראות החוק מאפשרות ביטול חד צדדי על ידי הערב). * **יישום לעובדות:** בית המשפט קבע כי החובות שמקס תבע מגור נצברו בשנת 2020, זמן רב לאחר שהערבות בוטלה למעשה ביום 30.12.2018. מאחר שלא היו חובות במועד הביטול בשנת 2018, והחובות הנטענים נוצרו לאחר מכן, גור לא הייתה אחראית. * **דחיית טיעוניו של מקס:** * בית המשפט דחה את טענת מקס כי הערבות היא קבועה ולא ניתן לבטלה ללא הסכמתו של מקס, תוך שהוא מצטט את סעיף 8 לכתב הערבות. בית המשפט קבע, כי חוק הערבות גובר על סעיפים חוזיים כאלה לגבי התחייבויות עתידיות. * בית המשפט דחה גם את טענתו הראשונית של גור כי הערבות פקעה עקב הלוואה שנפרעה במלואה, וקבע כי מדובר בהרחבה לא ראויה של כתבי הטענות ואינה נתמכת בערבות עצמה. * **החלטה:** תביעתו של מקס נגד גור נדחתה. גור קיבל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. **חלק ב': ע"א 53610-06-23 – גור נ' מקס** **עקרונות משפטיים: אישיות משפטית תאגידית, הליכי חדלות פירעון והעדפת נושים** ערעור זה עוסק בתביעות גור נגד מקס בגין נזקים שנגרמו לכאורה כתוצאה מהתנהלותה של מקס כלפי חברת פטביי ישראל בע"מ (בפירוק). * **עובדות:** גור, בעל מניות בחברה, טען לנזקים משמעותיים, לרבות הוצאות אישיות שנגרמו לכיסוי חובות החברה, הזרמת הון לחברה, פגיעה במוניטין והפסד ממכירת נכסים אישיים. הוא טען שמעשיו של מקס גרמו לנזקים אלה. * **סוגיות פרוצדורליות ואישיות תאגידית:** * **החברה כתובעת:** בית המשפט ציין כי כתב התביעה התייחס בהרחבה לנזקים שנגרמו לחברה. עם זאת, החברה, בהיותה ישות משפטית נפרדת בעלת אישיות נפרדת, לא הייתה התובעת. * **הליכי חדלות פירעון:** החברה הייתה בפירוק. בית המשפט הדגיש כי עניינים הנוגעים לנכסי החברה, התחייבויותיה ותביעותיה צריכים להיות מטופלים במסגרת הליכי חדלות הפירעון, ולא באמצעות תביעות נפרדות של בעלי מניות בודדים. * **גור כנושה:** בית המשפט מצא כי גור, בטענתו כי נשא באופן אישי בחובות החברה והזרים כספים, מיצב את עצמו למעשה כנושה של החברה בפירוק. * **העדפת נושים:** בית המשפט קבע, כי מתן אפשרות לגור להגיש תביעה נפרדת נגד מקס בגין חובות החברה יהווה ניסיון להשיג עדיפות על פני נושים אחרים של החברה בפירוק. העיקרון בהליכי חדלות פירעון הוא לרכז את כל הנכסים ולחלק אותם בצורה צודקת בין כל הנושים. זה יתערער על ידי נושים בודדים שינקטו בהליכי גבייה נפרדים. בית המשפט ציטט את הפסיקה הרלוונטית (רע"א 6584/21, רע"א 4956/07, רע"א 5222/05) לרציונל של ריכוז הליכי פשיטת רגל למען שוויון ויעילות. * **לגופה של התביעה (אי הוכחת רשלנות וסיבתיות):** גם אם הסוגיות הפרוצדורליות היו נדחות, בית המשפט מצא כי טענתו של גור לא הוכחה לגופה. * **יסודות הרשלנות:** בית המשפט התווה את ארבעת היסודות המצטברים הנדרשים להוכחת רשלנות לפי דיני הנזיקין: חובת זהירות, הפרת חובה, נזק וקשר סיבתי. * **אי הוכחת נזק ישיר:** גור לא הצליח להוכיח נזק ישיר לעצמו. לא ניתנו חוות דעת מומחה לביסוס טענותיו בדבר נזקי גוף או הפסד ממכירת דירות. * **היעדר קשר סיבתי:** גור לא הוכיח קשר סיבתי בין התנהלותו של מקס לבין הנזקים הנטענים. * **גורמי קריסת החברה:** גור עצמו הודה כי קריסת החברה נבעה ממספר גורמים, ביניהם הליכים נגד בנק מזרחי, מחיקת חובות על ידי בנק מזרחי והורדת דירוג האשראי של החברה על ידי דן אנד ברדסטריט על רקע שמועות על בריחת גור ושותפיו מהארץ. * **ייחוס נזקים:** גור הודה כי תביעותיו היו בגין נזקים שנגרמו לחברה, ולא ישירות לו באופן אישי. הוא גם הודה שחלק מהנפקות החברה קשורות לנושים אחרים כמו בנק מזרחי. בית המשפט מצא כי אם התביעה תישקל, תידרש חוות דעת מקצועית כדי לייחס נזקים ספציפיים למקס. * **הוראות חוזיות:** בית המשפט הפנה לסעיף 8.9 להסכם הסליקה, המאפשר למקס להתעקש על פירעון חובות אם מצבה הפיננסי של החברה מתדרדר, מה שמרמז על כך שפעולותיו של מקס היו יכולות להיות מוצדקות חוזית בנסיבות מסוימות. * **החלטה:** תביעתו של גור נגד מקס נדחתה. גור חויב לשלם למקס הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. **סיכום פסק הדין (בכללות)** הן ע"א 53088-03-22 (מקס נ' גור) והן ע"א 53610-06-23 (גור נ' מקס) נדחו. בית המשפט חייב את ארז גור לשלם סכום נטו למקס איט פיננסים בע"מ, המשקף את שכר טרחת עורך הדין שנפסק בכל אחד מהתיקים.