ת"א 96/08

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובעים על כל סעיפי ההתיישנות, המציבה קושי בלתי עביר לנתבעים להתגונן לאחר תשעים שנה. התביעה נסובה סביב הבעלות על קרקעות שהוסדרו בקיבוצי התובעים, שלטענתם מומנו חלקית על ידם ועל ידי תומכיהם. הכסף, לטענת התובעים, גויס באמצעות מפעל "המושבות הלאומיות" ונועד לרכישת הקרקע. עם זאת, השופט קובע כי מטרת הכספים שהועברו לקק"ל הייתה לרכוש ציוד להקמת הקיבוצים ולא לרכוש בעלות על הקרקע. קק"ל מוכרת כבעלים היחיד של הקרקע, לאחר שרכשה אותה על הסף והשכירה אותה לקיבוצים. עוד מציינת השופטת כי הנוף הציוני של אותה תקופה נשלט על ידי תפיסות קולקטיביות של בעלות על הקרקע, שלא היו כרוכות בזכויות הפרט, והשקעות התובעים בקרקע אינן מתורגמות לזכויות בעלות. יתרה מכך, השופט מדגיש כי זכויותיה של קק"ל בקרקע היו תמיד מהותיות, לרבות היכולת לפנות את הקרקע, דבר שהמתנחלים היו מודעים לה. לגבי שתי חלוקות ספציפיות של קרקעות, השופט קובע כי עיבוד הקרקע על ידי המתנחלים לא הקנה להם זכויות, וגם קרקעות אלה נרכשו על ידי קק"ל. לבסוף מורה השופט לתובעים לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, בסך 60 אלף שקל.