דב"ע נז/52 - 3

תקציר

בפסק דין זה הכריע השופט כהן בעניינה של עובדת שטענה כי פוטרה שלא כדין מעבודתה בחנות רהיטים ותבעה פיצויי פיטורים מהמשיב, בעל החנות. עם זאת, המשיב טען כי העובדת התפטרה מתפקידה. לאחר בחינת הראיות והעדויות שהובאו בבית המשפט, העדיף בית הדין האזורי את גרסת המשיב, והביא לדחיית תביעת העובד לפיצויי פיטורים. הערעור התמקד בסוגיה המרכזית האם העובד פוטר או התפטר. בית המשפט הדגיש כי אין באפשרותו להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, שהתבססו על מהימנות העדים. החלטת בית הדין האזורי להאמין לעדי המשיב על עדותו של העובד הייתה מעוגנת היטב בראיות. על פי הגרסה המקובלת באירועים, יחסי העבודה של העובד עם המשיב התדרדרו עם הזמן. שמועות על כך שהעובדת מחפשת עבודה אחרת הביאו את מנהל המשיבה, בני אגמי, להתעמת איתה. במהלך השיחה אמר לה בני שאם לא תגיע למחרת לעבודה, הדבר ייחשב כהתפטרות. קדמה לכך ההודעה החד צדדית של העובד על חופשה בת יום אחד ללא אישור, מה שהכביד עוד יותר על היחסים. התנהגותה של העובדת, לרבות היעדרותה מהעבודה וחוסר מאמץ לפתור את אי ההבנה, הצביעה על כוונתה לנתק את יחסי העבודה. עם זאת, בית הדין הגיע למסקנה כי מעשיו של העובד לא הגיעו לכדי התפטרות אלא היוו פיטורים. למרות שפסק לטובת העובדת באשר לאופי עזיבתה, בית הדין קבע כי היא ביצעה הפרת משמעת חמורה. לפיכך, במקום פיצויי הפיטורים המלאים, הייתה העובדת זכאית למחצית הסכום, השווה ל-4,590 שקל, בהתחשב בשכרה הקבוע ובמשך העסקתה. עוד הורה בית המשפט כי סכום זה יצבור הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.6.95 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, חויב המשיב לשאת בהוצאות הערעור בסך 4,000 ₪.