ע"פ 61/51

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שהרשיע את המערער, יוסף אבו גוש, בניסיון לגרום למותו של עבד אלסלאם מוחמד אבו גוש בניגוד לסעיף 222(א) לפקודת החוק הפלילי, 1936, וגזר עליו שלוש שנות מאסר. מן העובדות עולה כי המערער דקר את המתלונן פעמיים בגבו באמצעות פגיון, וגרם לו לחבלות שאינן מסכנות חיים. השאלה העיקרית היא האם פעולתו של המערער נועדה להרוג את המתלונן. השופטים מסכימים כי יש להמיר את ההרשעה בניסיון רצח בהרשעה בגרימת חבלה חמורה, שכן התביעה לא הצליחה להוכיח ללא ספק סביר כי המערער היה מוסמך לבצע את עבירת הרצח. נמצאה כוונתו של המערער לגרום חבלה חמורה, והרשעתו צריכה אפוא להיות לפי סעיף 235(ב) לפקודת חוק העונשין, 1936, שהעונש המרבי עליו הוא שלוש וחצי שנות מאסר, או לפי סעיף 238 לאותה פקודה אם מצא בית המשפט כי הנשק המשמש – פגיון – הוא נשק מסוכן, גם אם לא אירעה פגיעה, שעונשה מופחת הוא שמונה-עשר חודשים. גם השופטים מסכימים כי יש להמיר את ההרשעה בהרשעה בגרימת חבלה חמורה, אך השופט חשין יטיל עונש של שלוש וחצי שנים ואילו שני השופטים האחרים יבחרו בעונש מופחת של שמונה עשר חודשים.