ע"א 21/92

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פרי ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בעכו בעניין תאונת דרכים שגרמה ללקות שמיעה וטנטון אצל המערער. בית משפט קמא המקורי פסק למערערת סך גלובלי של 25,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, הפסד השתכרות וראשי נזק נוספים. המערערת טענה כי הסכום אינו מספק, במיוחד בכל הנוגע להפסדי השתכרות, בעבר ובעתיד. השופט פינקלמן הסכים עם המערער וסבר כי החלטת בית משפט קמא אינה מפצה כראוי את המערער בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, וכי התרשמותו של בית המשפט מאמינותו של המערער אינה מוצדקת. פינקלמן הציע פיצוי מוגדל של 75,000 ש"ח בגין נזק ממוני, ופסק למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. עם זאת, סגן הנשיא סלוצקי חלק על כך, וסבר כי החלטתו של בית משפט קמא בדבר גובה הפיצוי סבירה על סמך הראיות שהוצגו ואין להתערב בה. סלוצקי הסכים עם קביעתו של פינקלמן בעניין ההוצאות, והודה כי התרשמותו של בית המשפט מעדותו של המערער אינה צריכה להשפיע על פסיקת ההוצאות. בסופו של דבר, הערעור התקבל, כאשר החלטת הרוב הגדילה את הפיצוי שנפסק למערער ופסק לו הוצאות ושכר טרחת עורך דין.