עב"ל 16882-09-16

תקציר

בפסק הדין שניתן לאחרונה נדחה הערעור על ההכרה בפגיעה לכאורה בעבודה כתוצאה ממיקרוטראומה מחוסר ראיות מספיקות. בית המשפט בחן האם המערער סבל מתנועות חוזרות ונשנות ומתמשכות שיש בהן כדי לגרום לנזק מצטבר, כהגדרתו בתיאוריית המיקרוטראומה. נקבע כי פעילות העבודה של המערערת הייתה מגוונת ולא כללה באופן עקבי את הפעולות החוזרות ונשנות המזיקות הדרושות להוכחת טענת מיקרוטראומה. מהעדויות התגלו חוסר עקביות באשר לאופי ולתדירות המשימות, במיוחד בנוגע לפעילויות כמו טיפוס או כריעה, שלא הוכח כי התרחשו עם הסדירות או משך הזמן הנדרשים לתמיכה בטענה. המערער גם לא המציא מסמכים, כגון דוחות עבודה או לוחות זמנים, לביסוס טענתו. הסתירות בין עדויות המערער לעדויות מנהל העבודה החלישו עוד יותר את התיק, והביאו את בית המשפט להעדיף את גרסתו האובייקטיבית של מנהל העבודה. בית המשפט הדגיש כי יש לבחון כל טענה למיקרוטראומה לגופה, ומאחר שהמערערת לא עמדה בנטל ההוכחה לבסס תשתית עובדתית, נדחה הערעור. כתוצאה מכך, הפגיעה הנטענת לא תוכר כפגיעה בעבודה, ולא הוצאו הוצאות בהחלטה זו.