ת"א 17768-01-17

תקציר

התובעת, חברת ביטוח, תובעת שני נתבעים להשבת תגמולי ביטוח ששולמו לנתבע השני (חוני), שנגרמו לכאורה על ידי הנתבע הראשון (טייב). חברת הביטוח טוענת כי לא אירעה תאונה, או לפחות לא התרחשה כפי שחוני דיווח עליה, ולכן חוני קיבל את תגמולי הביטוח שלא כדין. לחילופין, טוענת חברת הביטוח כי גם אם אירעה תאונה, היקף הנזק עליו דיווח חוני היה מוגזם. השופטת דנה בהרחבה במסגרת המשפטית, בנטל ההוכחה ובתביעה קודמת, לפני שהיא צוללת לבחינת הראיות שהוצגו בפני הצדדים. עדויותיהם של חוני וטייב, שני הנאשמים, רצופות סתירות וסתירות וסתירות ומעוררות ספקות כבדים לגבי התרחשות התאונה והנסיבות שבהן התרחשה. השופט מציין כי עדותו של חוני הותירה רושם שלילי ביותר, והוא נראה מתחמק, אגרסיבי וסובל מתחושות שאינן מגובות בתיעוד רפואי קונקרטי. השופט מדגיש גם את היעדר הראיות החיצוניות התומכות בתאונה, כגון תמונות, דוחות משטרה או מסמכים רפואיים, ואת הימנעותו של חוני מלהביא עדים שהיו יכולים לתמוך בטענתו. בנוסף, השופט מצביע על מעורבותם של שלושת הנהגים בעסקי הרכב, מוצא כי לא סביר שכולם קשורים בדרך זו ומעלה חשד נוסף לגבי האירוע. באשר לנזק לכלי הרכב, מקבל השופט את חוות דעתו של בוחן תאונות הדרכים של חברת הביטוח, אשר לא מצא כל קשר בין הנזק לרכבו של טייב לבין הנזק הקל לרכבו של חוני, ומטיל ספק נוסף בדו"ח האחרון. השופט קובע כי חברת הביטוח הצליחה להוכיח כי ההסתברות שלא תתבצע תאונה גבוהה מההסתברות לתאונה. כמו כן, השופט קובע כי חוני קיבל במרמה את תגמולי הביטוח בכך שמסר פרטים כוזבים על היקף הנזק, והוא לא הציג כל ראיה שתסביר את דיווחיו. כתוצאה מכך, השופט קובע כי חברת הביטוח זכאית לקבל בחזרה את התגמולים ששולמו לחוני, בסך 179,103 שקל, בתוספת ריבית, הפרשי הצמדה, הוצאות עדים ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪. התביעה נגד טייב נדחית, וכל צד אחראי להוצאותיו. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.