ת"א 57278-02-19

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגיש תובע שרכש דירת שישה חדרים מגלעם, הנתבע הראשון. התובע טען כי גילעם התרשל בבניית הדירה, מה שהוביל לבעיות רטיבות שנגרמו כתוצאה מדירה מעליו שהייתה בבעלות הנתבעת השנייה, בלומה. בעיות הרטיבות החלו שנה לאחר שהתובעת עברה להתגורר בדירה, ששכנה בקומה החמישית, בשל פרגולה שבנתה בלומה במרפסת ביתה. התובעת תבעה משני הנתבעים פיצויים בגין הפסד דמי שכירות, נזקים לא ממוניים והפרה יסודית של ההסכם. הוא גם ביקש תחילה צו מניעה בגין התיקונים הדרושים בדירתו, אך בהמשך ויתר על בקשה זו לאחר מכירת הדירה, שנענתה. השופט קבע כי גילעם לא עמד בנטל ההוכחה בגין אי רשלנות והיה אחראי לבניית הדירה, לרבות ליקויי האיטום. עם זאת, גם הרשלנות של בלומה בבניית הפרגולה תרמה משמעותית לבעיית הרטיבות. לפיכך, שני הנתבעים הוטלו אחריות משותפת, כאשר גילעם אחראי ל-50% ובלומה ל-50% הנותרים. באשר לנזקים הנתבעים על ידי התובע, פסקה לו השופטת פיצויים לא ממוניים בסך 10,000 ₪, שכן הראיות תומכות בטענה כי בעיות הרטיבות החלו זמן קצר לאחר שעבר לגור בה וגרמו לאי נוחות עד למכירת הדירה. עם זאת, הטענות להפסד דמי שכירות ולפיצוי בגין הפרה יסודית נדחו מחוסר ראיות מספיקות. גם הבקשה לסעד של צו מניעה נדחתה מאחר שהדירה כבר לא הייתה ברשות התובע. בנוסף, הודעת הצד השלישי נגד איטומן, החברה שביצעה את עבודות האיטום, נדחתה מחוסר ראיות לרשלנותם. גילעם חויב לשלם את שכר טרחתו של הנאשם השני.