על"ח 35740-10-19

תקציר

הערעור שהגישה הגב' סוניה ויגודה מערער על החלטת מינהל הגמלאות לדחות את תביעתה לקצבת שאירים בעילה של התיישנות. המערער והמנוח, מר דונאטי ריימונד, התגרשו בשנת 1993, ומר ריימונד נפטר בשנת 2016. בעקבות פסק דין משנת 1998 שהעניק למערערת מחצית מזכויות הפנסיה והפיצויים של המנוח, העביר מינהל הגמלאות למערערת חלק מהפנסיה של מר ריימונד. עם זאת, כאשר ביקשה המערערת המשך תשלומי פנסיה ופיצויים לאחר מותו של מר ריימונד, דחה מינהל הגמלאות את תביעתה בנימוק של תקופת התיישנות של שנתיים להגשת תביעה לקצבת שאירים. המערערת טענה כי נסיבותיה, לרבות מות בנה ובעלה השני, כמו גם סכסוכים משפחתיים, מנעו ממנה להגיש את התביעה במועד. עוד טענה כי קיבלה הנחיות סותרות ממינהל הגמלאות וכי המשיב הסכים לקבל את תביעתה בדיון. המשיב, לעומת זאת, טען כי המערערת לא הגישה את תביעתה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק וכי נסיבותיה האישיות אינן מצדיקות הארכה. זאת ועוד, המשיב הכחיש כל הסכמה לקבל את התביעה וטען כי ההליכים המשפטיים של המערערת אינם רלוונטיים לתקופת ההתיישנות. בית הדין לעבודה הסכים עם טענות המשיבה וקבע כי המערערת לא הוכיחה כי פנייתה המאוחרת נבעה מסיבות שאינן תלויות בה. בית המשפט הדגיש כי המשיבה הבהירה באופן ברור את הצורך בהגשת תביעה בתוך תקופת ההתיישנות וכי נסיבותיה האישיות של המערערת לא מנעו זאת ממנה, מה גם שהיא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין לאורך כל הדרך. בנוסף, בית המשפט לא מצא טעם בטענותיו האחרות של המערער בדבר הסכמה או ניגוד עניינים. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את הערעור מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.