בר"ע 1858/07

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לתביעה שהוגשה נגד מבקש אשר הסיג גבול לכאורה במקרקעין של משיב ובנה מבנה ללא הסכמתם. בית משפט קמא פסק תחילה לטובת המשיב, והורה למבקשים לסלק את ידם מהמקרקעין, לשלם פיצויים בסך 480,599 ₪ ולכסות את הוצאות המשפט של המשיב. עם זאת, המבקשים עתרו לביטול פסק דין זה, בטענה כי בא כוחם הקודם לא הודיע להם על מועדי בית המשפט ופסק הדין. בית משפט קמא קיבל את בקשת המבקש אך הציב תנאים לביטול, לרבות הפקדה בסך 500,000 ₪ ותשלום הוצאות בסך 25,000 ₪. לאחר מכן ערער המבקש על החלטה זו, בטענה כי התנאים אינם מידתיים ויובילו לקריסתם הכלכלית. ערכאת הערעור, שהפעילה את שיקול דעתה לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, התייחסה לבקשה כאל ערעור שהתקבל. בית המשפט הסכים עם המבקש, וקבע כי התנאים שהציב בית משפט קמא היו מופרזים נוכח הכשלים הפרוצדורליים לכאורה של עורכי דינו לשעבר של המבקש. השופטת פסקה לטובת המבקש, הפחיתה את סכום הפיקדון ל-100,000 שקל, אותו יש לשלם בתוך 45 יום, ובחרה שלא להתערב בסכום ההוצאה. החלטה זו מחזקת את עקרון הנגישות לצדק והמידתיות בהטלת תנאי ביטול.