רמ"ש 72198-07-23

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורם של המבקשים, שביקשו סעד זמני לעצירת הבנייה על חלקת קרקע. השופט פסק נגד התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטת בית המשפט קמא, אשר דחה את הבקשה לסעד זמני. בפסק הדין מודגש כי פסיקה קודמת בתיק, שהעניקה סעד זמני במעמד צד אחד, התבססה על עובדות שלא פורסמו. השופט עובר לדון ולהכריע בארבע שאלות: האם ההליך המחוזי מראה תחום מתנה מסוים, ההשלכות של חלוקה דה פקטו של הקרקע, איחור בהגשת הבקשה ומאזן הנוחות. באשר לשאלה הראשונה, השופט מגיע למסקנה כי ההליך בבית המשפט המחוזי מצביע על שטח מתנה מסוים, וכי המתנה פסולה מאחר שהנותן לא היה הבעלים של הקרקע. הדבר מחליש את עילת התביעה של המבקשים. בשאלת החלוקה דה פקטו מצדד השופט במשיבים ומציין כי הקרקע חולקה לחלקות ספציפיות, כאשר אתר הבנייה נמצא בתחום חלקת המשיבים. עוד קובע השופט כי הבקשה לא הוגשה באיחור, בתוך פרק הזמן שקבעה הוועדה המקומית. לבסוף, בהתחשב במאזן הנוחות, השופט קובע כי טענות המשיבים – השקעה כספית ניכרת וחוסר תום הלב של המבקשים – מטות את הכף לטובתם. משכך, מחליטה השופטת לדחות את הערעור, לבטל את הסעד הזמני עליו הורה בית משפט קמא ולהורות למבקשים לשאת בהוצאות המשיבים.