בד"א 53/13

תקציר

פסק הדין דן בערעורו של עורך דין שהורשע בהכנסת חפצים אסורים לבית סוהר בניגוד לפקודת בתי הסוהר. המערער טען, כי אין במעשיו משום קלון וכי אין להרשיעו לפי סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו והדגיש כי מצופה מעורכי דין לשמור על שלטון החוק וכי מעשיו של המערער אינם עולים בקנה אחד עם כבוד המקצוע. מושג החרפה נבחן בפסקי דין קודמים, ונמצא כי מדובר במונח יחסי המשתנה בהתאם לאמות מידה חברתיות ומוסריות. במקרה דנן, קבע בית המשפט כי מעשיו של המערער אכן מהווים קלון. בית המשפט שקל גם את העונש ההולם לעבירה וסקר מקרים קודמים ואת העונשים המתאימים. הענישה בגין עבירות משמעת נועדה לשמור על שלמותו ומהימנותו של מקצוע עריכת הדין, בשונה מענישה פלילית. נסיבות המקרה, הנזק שנגרם, הוותק של עורך הדין והישנות העבירות הם כולם גורמים הנלקחים בחשבון. במקרה דנן, הגיע בית המשפט למסקנה כי העונש שהטיל בית משפט קמא היה הולם ושימש מסר מרתיע לקהילה המשפטית. מאחר שלא היו טעמים משכנעים להצדיק התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הנמוכה יותר, נדחה הערעור פה אחד. הוחלט שלא להטיל על המערערת הוצאות נוספות.