עת"מ 2223/04

תקציר

העותר קיבל שתי הודעות חיוב מהעירייה בדרישה לתשלום היטלי כביש ומדרכה, אותן מבקש העותר לבטל. העותר טוען כי נכסיו אינם נחשבים ל"נכסים גובלים" על פי חוק העזר הרלוונטי, בשל הפרשי גובה משמעותיים בין הכביש לנכסיו, וכי ההיטלים מחושבים באופן בלתי הוגן. בנוסף, הוא טוען כי יש לסווג את נכסיו כקרקע חקלאית, דבר שיפטור אותו מהחיובים, וכי לעירייה אין הוצאות הקשורות לסלילת הכביש, מה שהופך את ההיטלים לבלתי סבירים. העירייה מצדיקה את החיובים וקובעת כי הנכסים גובלים וכי ההיטלים מחושבים בצורה הוגנת. כמו כן, היא מכחישה שאין לה הוצאות הקשורות לסלילת הכביש, ומדגישה כי הכביש משרת מטרות רבות מעבר לגישה לפרויקט הסמוך. כן מובאת פסק דינו של השופט נאמן במקרה דומה של בעלים משותף בנכס של העותר, שהיטיב עם העותר. בית המשפט פסק נגד העותר. נמצא כי הנכסים אכן מתאימים כגובלים, בהתחשב באפשרויות הגישה הקיימות, וכי הפרש הגובה אינו פוסל אותם. בית המשפט קיבל גם את הסברה של העירייה לגבי הוצאותיה וייעודו של הכביש. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי הנכסים אינם נחשבים לקרקע חקלאית, וכי העותר ויתר על זכותו לערער על חישובי ההיטל. באשר לפסק דינו של השופט נאמן, ציין בית המשפט כי אין מדובר בהשתק חברה שכן העותרת לא טענה זאת, ובשני המקרים מדובר בעותרים שונים. העותר חויב לשלם את שכר טרחת עורך הדין של העירייה וחלק מהוצאות אוצר המדינה, בשל ההליכים המקבילים הגורמים לבזבוז זמן שיפוטי.