ע"א 1985-11-11

תקציר

הערעור בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי לטובת חברת פוליבה בע"מ, חברה העוסקת בשיווק והפצה של מוצרי מזון, קיבל חלקית את תביעתה של פוליבה נגד חמישה נתבעים. הנתבעים, ובהם הרצל לויאני, חויבו לשלם לפוליבה ביחד ולחוד סך של 283,768 ₪ בגין רכישת מוצרי החברה, שכן נמצא כי הם מכירים את התנהלותה של פוליבה והפרו הסכמי אי תחרות. בית המשפט המחוזי קבע כי הנתבעים שיתפו פעולה בהונאת פוליבה בכך שהזמינו את הסחורה שלה ומכרו אותה במחיר נמוך יותר, תוך העברת ההכנסות מהמכירות לחשבונותיהם. הרצל לויאני, סוכן לשעבר של פוליבה שהיה בעל חברה שרכשה את הסחורה של האחרון, ערער על פסק הדין וטען כי בית המשפט המחוזי התעלם מטענותיו ולא נימק את החלטתו. הוא טען כי החברה שילמה עבור הסחורה, כי הוא לא היה מעורב בפעילות הונאה כלשהי, וכי הסכם אי התחרות פג. בנוסף, טען לויאני כי פוליבה לא הצליחה להוכיח את טענותיה ואת גובה הנזקים המבוקשים, וכי החברה עצמה אחראית ולא הוא באופן אישי. ערכאת הערעור, לאחר שבחנה את הראיות שהובאו בפני בית המשפט המחוזי, מצאה כי אף שפסק הדין לא היה מנומק דיו, הוכחה טענת הפרת החוזה נגד לויאני. בית המשפט קבע כי לויאני, שהכיר את נוהלי העבודה של פוליבה, פעל בחוסר תום לב וממניעים פסולים. לפיכך, יש להטיל עליו אחריות אישית בגין עוולת גרימת הפרת חוזה, למרות שמעשיו בוצעו באמצעות החברה. כמו כן, בית המשפט מצא כי סכום הנזק שנפסק נגד לויאני היה מוצדק על סמך הראיות שהוצגו. הערעור נדחה, ולויאני חויב לשלם הוצאות בסך 25 אלף שקל.