ע"פ 6147/92
פסק-דין עליון
תקציר
בפסק דין זה עסק בית המשפט העליון בזיכויו של המשיב על ידי בית משפט מחוזי מאשמת שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר, שהתבססה תחילה על היעדר ראיות תומכות לעדותו של שותף כנדרש בפקודת הראיות. התביעה טענה כי ראיות מאמתות אינן צריכות לבסס את זהות הנאשם, אלא להגביר את אמינות העדות בפרטים ספציפיים. בית המשפט הכריע בשאלת המושג "חיזוק" הנדרש לעדות שותף. היא הדגישה כי בעוד שיש צורך בראיות מאששות, כללי הראיות המודרניים צריכים להימנע מטכניות נוקשה ולאפשר שיקול דעת שיפוטי. דעת הרוב, בראשות השופטים דורנר וחשין, תמכה בפרשנות גמישה לפיה חיזוק צריך לאשר את אמינות גרסתו של השותף לביצוע העבירה מבלי להפליל את הנאשם באופן מוחלט. השופט בך חלק על כך, וקבע כי החיזוק צריך להיות קשור ישירות למעורבותו של הנאשם כדי למנוע האשמות שווא. בסופו של דבר, החלטת בית המשפט העליון קראה להעביר את התיק לדיון מחודש בבית המשפט המחוזי, תוך הדגשת תוספת ראייתית המגבה את עדותו של השותף. ההחלטה משקפת שינוי בדיני הראיות לכיוון האיזון בין הערכת מהימנות לבין הימנעות מהרשעות שגויות.
חקיקה מקושרת
ע"פ 6147/92 מדינת ישראל נ' יוסף בן שלמה כהן, עליון (9.12.1993)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.