בש"פ 2493/14

תקציר

עניינה של ההחלטה בצו פיקוח שהוטל על המערערים מכוח חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין, לאחר שהורשע בשורה של עבירות של מעשים מגונים שבוצעו בקטינות בעת שעבד כנהג מונית. המערערים ערערו על ההחלטה פעמיים, תחילה בבית המשפט המחוזי ולאחר מכן בבית המשפט העליון, בטענה כי צו הפיקוח פוגע בחופש העיסוק שלהם בכך שאסר עליהם לעבוד כנהגי מונית. שני הערעורים נדחו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בנימוק שערעור כזה אינו קבוע בדין הרלוונטי, ובית המשפט העליון דחה את הערעור העוקב שכן הוא נחשב להתנגדות "גלגול שלישי", הניתנת בדרך כלל רק במקרים בעלי חשיבות רחבה יותר מעבר לאינטרסים של המבקש. עוד ציין שופט בית המשפט העליון כי עבירותיו של המערער בוצעו בעת שעבד כנהג מונית וכי מתנהל נגדם הליך פלילי נוסף בגין עבירות דומות. מכאן, שצו הפיקוח, לרבות האיסור לעבוד כנהג מונית, היה מוצדק ומידתי ביחס לפשעיו של המערער. ההחלטה מחזקת את חשיבותה של ההגנה על הציבור ואת ההיקף המצומצם לערעור במקרים כאלה.