ת"א 2081/08

תקציר

הנאשם השתמש בחלקת קרקע שבבעלות המינהל לצרכים לא חקלאיים, ובפרט כמפעל לקילוף ירקות, ללא היתר מתאים. המינהל תבע לפנות את הנתבע, אך בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, וקיבל את טענת הנתבע להשתק על סמך מכתב הסכמה של המינהל בנוגע להיתר התכנון. עם זאת, המכתב מסכים לשימוש חורג רק לתקופה מוגבלת. עמדת המינהל כבעל הקרקע היא שהם מעולם לא אישרו שימוש חורג, והנתבע היה אמור להשתמש בקרקע רק למטרות חקלאיות. היתר הבנייה שהשיגה הנתבעת לא פירט את השימוש במבנה ולא ניתן לראות בו אישור לשימוש שאינו חקלאי. טענת הנתבע כי היתר הבנייה מרמז על הסכמה לשימוש חורג בלתי מוגבל בזמן אינה סבירה. אין כל ראיה לכך שהנאשם ראה את כתב ההסכמה לפני שהעביר את מפעלו, ואין זה סביר כי המינהל התכוון להבטיח לו הרשאה בלתי מוגבלת. בהתחשב במסמכים שהוגשו כראיות, סביר להניח כי המינהל לא התכוון לאפשר שימוש חורג מעבר לחמש השנים האמורות בבקשת הנתבעת. לפיכך, המינהל אינו מנוע מלטעון כי השימוש שעושה הנתבע בקרקע מופרז, וניתן צו מניעה המחייב את הנתבע לחדול משימוש לא חקלאי בקרקע. הנתבע יוכל להמשיך להשתמש בקרקע למטרות חקלאיות ולא יידרש לפנות את המקום. הנתבע חויב לשלם הוצאות הנהלה ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪ למינהל.