ע"א 30499-11-23

תקציר

המערערת רכשה ביטוח רכב מחברת הביטוח המשיבה, אשר כלל סעיף שיפוט ייחודי הקובע כי כל מחלוקת הנובעת מהפוליסה תידון באופן בלעדי בבתי המשפט של הרשות הפלסטינית. משהתעוררה מחלוקת בנוגע לתביעת הביטוח, טענה המערערת כי על בית המשפט הישראלי לדון בתיק ללא צורך בשמיעת ראיות, כי אין להתחשב בקיומה של תניית השיפוט וכי המשיב פעל באופן פסול בהעלאת הסעיף. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות אלה. לא הייתה מחלוקת כי המערער חתם על הפוליסה, שנכתבה בשפה הערבית (שפה שהוא הבין), וכי הסעיף היה ברור וחד משמעי. בית המשפט קבע, כי היה על המערער להבטיח את תוצאות החתימה על הפוליסה, לרבות בחירת סמכות השיפוט, וכי הימנעותו מכך הייתה על אחריותו בלבד. יתר על כן, מאחר שהעובדות הרלוונטיות לא היו שנויות במחלוקת, לא היה צורך בדיון הוכחות. בית המשפט אף אישר את קביעתו של בית משפט קמא כי תניית השיפוט הייחודית תקפה וכי יש לדחות את התביעה על יסודה. בית המשפט הסביר כי סעיפים כאלה מכובדים בדרך כלל, אלא אם כן יהיה זה בלתי צודק לעשות זאת. במקרה דנן, טענות המערער כי בתי המשפט של הרשות הפלסטינית אינם יעילים וכי עדים ישראלים עלולים להתקשות להעיד שם לא היו משכנעות. המערער לא זיהה עדים ישראלים כלשהם והמשיב הסכים לדו"ח השריפה, ולכן עדותם מיותרת. לפיכך, הערעור נדחה, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר לדחות את התביעה על יסוד תניית השיפוט הייחודית התקבלה.