ת"א 899/03

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך קרקעות מורכב בתוך משפחה. התובעת מס' 2, רסמיה, ובעלה, התובע מס' 1, מודש, טענו כי רכשו סך של דונם קרקע מהנאשם מס' 1, שפיק, בשתי עסקאות נפרדות. העסקה הראשונה, על מגרש של 650 מ"ר, הייתה ללא עוררין והתרחשה בשנת 1972. רסמיה ומודאש טענו כי כמה חודשים לאחר מכן רכשו משפיק 350 מ"ר נוספים, ובתמורה החליפו את זכויותיהם ב-840 מ"ר קרקע חקלאית. עם זאת, הנתבעים הכחישו את העסקה השנייה על הסף. התיק נועד לבסס את הבעלות על 350 המטרים הרבועים שבמחלוקת, שהיו צמודים ל-650 המטרים הרבועים שאינם שנויים במחלוקת. התובעים הציגו עדויות בעל פה, בניסיון להוכיח קיומו של הסכם כתוב למכירת הקרקע הנוספת, שנוסח לכאורה על ידי בנם, והאב, שהיה נער באותה עת. הם גם הפעילו עסקת חליפין של העברת זכויות במקרקעין בין בני משפחה שונים כדי לתמוך בתביעתם. מנגד, טענו הנתבעים כי התובעים לא הציגו כל ראיה בכתב לעסקה השנייה וסתרו את עצמם ועדים אחרים בכמה נקודות מכריעות. השופט בחן ביסודיות את חומר הראיות ומצא כי גרסת התובעים אינה עקבית ואינה אמינה. זאת ועוד, קביעת עסקת החליפין, שלטענת התובעים הוכיחה את מכירת הקרקע השנייה, לא נדונה כראוי, והיו מעורבים בה צדדים נוספים שלא הצטרפו לתיק. לפיכך, דחתה השופטת את טענת התובעים, וקבעה כי לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בדבר קיומו של הסכם כתוב למכירת 350 המ"ר. בנוסף, קבעה השופטת כי הזכויות במקרקעין הנדונות צריכות להיקבע בהליך נפרד בו מעורבים כל הצדדים הרלוונטיים. התובעים חויבו בהוצאות הנתבעים, בסך של 15,000 ₪.