ער"מ 1826/02

תקציר

המערער, עובד עיריית תל אביב-יפו, הואשם בכך שרשם ודיווח בכזב על פרטי כרטיס הנוכחות שלו. במסגרת הסדר טיעון הוא הודה באישומים המתוקנים ובית הדין המשמעתי הרשיע אותו. עם זאת, בית הדין חרג מהצעדים המשמעתיים המוסכמים בהסדר הטיעון. המערער ערער על פסק דין זה, וטען כי היה על בית הדין המשמעתי לדבוק בהסדר הטיעון. בית המשפט העליון קבע כי בית הדין המשמעתי יכול לסטות מהסדר הטיעון אם היו טעמים מתאימים לכך, וטעמים כאלה התקיימו במקרה זה. שיקולי התביעה בהגעה להסדר הטיעון היו מוטלים בספק, ואמצעי המשמעת חרגו באופן משמעותי מהראוי בהתחשב בחומרת העבירות. יתר על כן, הודאתו של המערער הייתה ללא תנאי ואי שביעות רצונו מהצעדים המשמעתיים לא הצדיקה לאפשר לו לחזור בו, מה גם שהוא הרוויח מתיקון האישומים נגדו. בית המשפט גם מתח ביקורת על שיטות הדיווח של העירייה על שעות נוספות והדגיש את חומרת מעשיו של המערער נוכח תפקידו הבכיר. בסופו של דבר דחה בית המשפט העליון את הערעור ואישר את פסק דינו של בית הדין המשמעתי.