ע"ע 295/07

תקציר

הערעורים נובעים מפיטוריה של מורה מתפקידה בבית ספר המופעל על ידי משרד החינוך. הערעור הראשון, שהוגש על ידי המורה, מבקש לבטל את דחיית תביעתה לביטול פיטוריה ולהשבת הפסדים כספיים הנובעים מהם. לטענתה, פיטוריה לא היו מוצדקים וכי ההליכים שקדמו להם היו בלתי חוקיים. הערעור השני, שהוגש על ידי מדינת ישראל, מערער על החלטת הערכאה הנמוכה יותר לחייב את המדינה לשלם למורה פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין טעות סופר במסמכי הפיטורים. המורה, שעבדה במשרד החינוך משנת 1992, התמודדה עם בעיות ביצוע והליכי פיקוח לאורך כל העסקתה. למרות ניסיונות השיפור, החליט המשרד לפטר אותה מטעמים פדגוגיים. המורה טענה כי פיטוריה נבעו מסכסוך אישי עם מנהלת בית הספר וכי ביקורי הפיקוח הנדרשים לקראת פיטוריה לא נערכו בהתאם לנהלים הרלוונטיים. עוד טענה כי נמנע ממנה ייצוג משפטי בדיוני ועדת ההפרטה, וכי הוועדה עצמה לא הפנתה את עניינה לרשות גבוהה יותר, כפי שנקבע בתקנות שירות עובדי ההוראה. בית הדין לא מצא כל הצדקה לטענותיה של המורה, וסבר כי פיטוריה נבעו משיקולים פדגוגיים לגיטימיים המבוססים על דוחות פיקוח רבים המפרטים את תפקודה הלקוי. עוד קבע בית הדין כי ביקורי הפיקוח נערכו בהתאם לתקנות, למרות סירובה של המורה לאפשר את חלקם. כמו כן, נקבע כי זכותו של המורה לייצוג משפטי לא נפגעה, וכי החלטת ועדת ההפרטה שלא להעביר את התיק לסמכות גבוהה יותר הייתה ראויה, שכן הסתדרות המורים לא התנגדה במפורש לפיטורים עצמם. עם זאת, בית המשפט מצא כי היה מקום להפנות את המקרה ל"ועדת עדיפות עליונה", כמתחייב מתקנות עובדי ההוראה, שכן הסתדרות המורים הביעה רצון לבחון פרישה מוקדמת מרצון של המורה. אי הפניית התיק היוותה פגם פרוצדורלי, ובית המשפט פסק למורה פיצוי בסך 15 אלף שקל, סכום שהמדינה חויבה לשלם. באשר לערעור המדינה, הסכים בית המשפט כי הטעות הפקידותית במסמכי הפיטורים אינה מצדיקה את פסיקת הפיצויים, שכן היא לא גרמה נזק כלשהו למורה. לפיכך בוטל סכום זה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.