בג"צ 4755/19

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה מחוסר עילה להתערבות במקרה זה. טענת העותרים כי זכותם לקביעות היא זכות קוגנטית המוגנת בדיני העבודה לא התקבלה על ידי בית המשפט, שכן היא אינה מעוגנת בדיני מגן אלא נגזרת מהסכמים קיבוציים. בית המשפט קיבל גם את הטענה כי שאלת הוותק של העותרים הייתה צריכה להיות מובאת לבוררות, שכן היא מחייבת פרשנות של ההסכם הקיבוצי. פסק הבוררות, החל על העותרים אף שלא היו צד להליך, תקף ומחייב. זאת משום שבהליך הבוררות היו מעורבים נציגי ההסתדרות והעובדים שהיו אמורים לייצג נאמנה את האינטרסים של העובדים. אמנם היה זה אידיאלי שפסק הבוררות יירשם כהסכם קיבוצי, אך בית המשפט קבע כי היעדר רישומו אינו שולל את תוקפו ואת כוחו המחייב במקרה זה. בהינתן שפסק הבוררות ברור ואינו שנוי במחלוקת, הגיע בית המשפט למסקנה כי הוא חל על העותרים גם ללא רישום פורמלי. השופט נעם סולברג, יחד עם סגני הנשיא נ' הנדל וי' עמית, קבע כי יש לדחות את העתירה, והורה לעותרים לכסות את הוצאות המשיבים.