עפ"ג 42206-04-10

תקציר

המשיבים הואשמו במספר עבירות הקשורות להפגנות ולהתנגדות לתוכנית ההתנתקות בשנת 2005, ובהן המרדה והתפרעות. הם זוכו על ידי בית משפט השלום בעילה של הגנת צדק, אך המדינה ערערה על החלטה זו. בית המשפט המחוזי הרשיע אותם בהמרדה ובהמרדה, אך החזיר את הדיון לבית המשפט קמא לצורך מתן גזר דין באישומים אחרים. בית משפט קמא הרשיע את המשיבים בעבירות נוספות וגזר עליהם מאסר על תנאי. הן המדינה והן המשיבים ערערו על החלטות בית משפט קמא. המדינה ביקשה להטיל עונשי מאסר בפועל, ואילו המשיבים טענו לעיכוב הליכים בשל חוק החנינה. בית המשפט קבע כי חוק אמנסטי אינו מונע את ערעור המדינה וכי חוק יסוד: השפיטה שומר על זכות הערעור של המדינה. חרף הסכמה עם עמדת המדינה באשר לחומרת העבירות, דחה בית המשפט את הערעור בשל חלוף הזמן, מעצרם של המשיבים טרם מתן פסק הדין ומגמת החקיקה להקלה בעונשים בגין עבירות הקשורות לתוכנית ההתנתקות. ערעורם של המשיבים על הרשעתם נדחה אף הוא, שכן בית משפט השלום פעל בהתאם להנחיית בית המשפט המחוזי. משכך, נדחו שני הערעורים, וגזר דינו של בית משפט קמא נותר בעינו.