ת"א 11326-05-22

תקציר

לאחר בחינה מדוקדקת של הנסיבות, הטענות והראיות שהוצגו בתיק, החליטה השופטת לדחות את הבקשה לעיקול עצמי. השופטת הדגישה כי הטענה, על פניה, אינה נראית מוצדקת, וכי אין צורך להכריע לגופו של עניין, שכן המבקש לא עמד בקריטריונים להיעתרות לבקשה כזו. יתר על כן, נחה דעתו של השופט כי לתביעה סיכויי הצלחה מספיקים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. עוד ציינה השופטת כי המבקש יכול היה לנקוט בדרכים משפטיות אחרות, כגון ערעור על פסק הדין או בקשה לעיכוב ביצוע, במקום לבקש עיקול עצמי. בנוסף, מצאה השופטת כי מצבה הכלכלי של המשיבה אינו מצדיק סעד זמני, במיוחד נוכח התחייבותו של מר בלום לערוב לחיובי החברה. הבקשה אופיינה גם כניסיון מעוכב לעכב את ביצוע פסק הדין. השופט הגיע למסקנה כי המבקש לא הוכיח כי עיקול עצמי הוא הדרך היחידה לקיים את פסק הדין הצפוי ולכן הבקשה לעיקול עצמי נדחתה. המבקש חויב לשאת בהוצאות המשיבים, והערבות של מר בלום נרשמה כאמצעי חלופי לשביעות רצון.