ע"א 886/97

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך בעלות על קרקע המתפרש על פני שנים רבות בין בעלי קרקעות לרוכשי דירות. הבעלים התקשרו בעסקת קומבינציה עם קבלן, במסגרתה הסכימו להעביר זכויות בקרקע תמורת חלק מהדירות הבנויות. בחוזה נקבע רישום הערות אזהרה על הקרקע לטובת רוכשי הקבלן והבנקים המממנים אותם. הקבלן הפר את החוזה והביא לביטולו, אך הערות האזהרה נותרו בעינן. קונה אחד מכר את דירתו לקונה שני, שביקש להעביר זכויות ולרשום הערות אזהרה על שמם. הבעלים סירבו, מה שהוביל למאבק משפטי. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הרוכש השני, והבעלים ערערו. בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט קבע כי חובת הבעלים חלה על כל רוכשי הדירות, לרבות הרוכש השני, ורישום הערות האזהרה אינו נוגד את חוק המקרקעין. בית המשפט פירש את הלשון החוזית באופן רחב והחיל את חוק המחאת חיובים, תוך יצירת מערכת יחסים משפטית ישירה בין בעלים לקונים. כמו כן, רישום הערות אזהרה לטובת הקונה השני לא הפר את חוק המקרקעין (תיקון) ושירת את המטרה של שמירה על בהירות המרשם. השופטת אנגלרד הדגישה כי רשם המקרקעין אינו צריך לקבל את הסכמת הבעלים לרישום השטרות, ואילו השופטת שטרסברג-כהן הדגישה את הסכמתו מראש של הבעלים ואת המחאת החיובים. ההחלטה מבטיחה הגנות על הקונה ומתיישרת עם המדיניות המשפטית.