ע"פ 960/09

תקציר

המערער הואשם ברצח לאחר שאדם מת במהלך ניסיון לעקל את רכבו של המערער. הערכאה הנמוכה יותר הרשיעה אותו בהריגה, אך המערער טוען כי ביצע רק את העבירה של גרימת מוות ברשלנות. ההבדל העיקרי בין האישומים הוא הכוונה. על בית המשפט להכריע האם המערער פעל מתוך מודעות, דרישת הריגה או בהעדר מודעות, המהווה גרימת מוות ברשלנות. לאחר בחינה מעמיקה של חומר הראיות, מצא בית המשפט כי התנהגותו של המערער הפגינה אדישות או פזיזות כלפי תוצאות מעשיו, המקיימת את דרישת הכוונה להריגה. בית המשפט ביסס את החלטתו על מעשיו של המערער לפני האירוע, במהלכו ולאחריו, אשר העידו על חוסר אכפתיות לשלומה של הקורבן. למרות עברו הפלילי הנקי של המערער והנסיבות המקלות, אישר בית המשפט את הרשעתו בהריגה ודחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש את האינטרס החברתי בהגנה על חיי הפרט. גם עונש שש שנות המאסר נקבע כמתאים, ללא צורך בהתערבות. פסק דינו של השופט נ' הנדל נתמך על ידי השופטים ש' ג'ובראן וי' דנציגר.