ע"א 3083/09

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על עיתוי הערעור והאם יש להיעתר לבקשת המערער להארכת מועד לערעור. המקרה המקורי עסק בחובות הנובעים מהסכם שכירות, כאשר המערערת פעלה כערבה. המערערת חויבה לשלם למשיב סכום נכבד, בעקבות שתי החלטות של רשמים שדחו את בקשות המערערת למחוק את הבעלות ורשות להתגונן. המערערת הגישה ערעור על ההחלטה השנייה, אך זו נדחתה בשל שיהוי בהגשה. לאחר מכן הגיש המערער בקשה להארכת מועד, אשר נדחתה. ערעורו המאוחר יותר של המערער על החלטה זו, ע"א 2588/08, הוא נושא פסק הדין הנוכחי. הערעור מתקבל, כאשר בית המשפט מקבל כי השיהוי של המערער בהגשתו היה סביר, וכי קיימים טעמים מיוחדים להארכת המועד. בית המשפט מצא כי טעותו של המערער בהבנת מעמדה של ההחלטה הייתה אמיתית, במיוחד נוכח הניסוח המבלבל של פסק הדין. בנוסף, המשיב היה מודע לכוונת המערער לערער, דבר המצדיק עוד יותר את הארכת המועד. בית המשפט הדגיש את חשיבותה של זכות הערעור ובחר שלא לשקול את סיכויי הצלחת הערעור, נוכח הסכום הניכר הכרוך בכך והיעדר דיון מלא לגופו של עניין. ההחלטה מדגישה כי טעותו הסבירה של המערער, יחד עם ידיעתו של המשיב על הערעור המיועד, מטים את הכף לטובת הארכת המועד. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור, והמועד האחרון להגשת ערעור אזרחי 2588/08 הוארך למועד ההגשה בפועל. עם זאת, מאחר שהצורך בהארכה נבע מטעותו של המערער, לא נקבע צו הוצאות לטובת המערערת.